אובדן חוש הריח Anosmia and hyposmia

אובדן מלא של חוש הריח נקרא אנוסמיה (anosmia), וירידה חלקית נקראת היפוסמיה (hyposmia). יש גם שינויים באיכות הריח: ריחות שנשמעים אחרת ולרוב לא נעים (פרוסמיה, parosmia), וריחות שמורגשים בלי שיש מקור (פנטוסמיה, phantosmia).

הרבה אנשים מגיעים לרופא בתלונה ש"אין טעם לאוכל". הסיבה: חלק גדול ממה שאנחנו קוראים לו טעם הוא ריח שעולה מהפה לאף בזמן הלעיסה. הלשון מבחינה רק בטעמים הבסיסיים (מתוק, מלוח, חמוץ, מר, אומאמי).

(הגדלה, נפתח בכרטיסייה חדשה)

לפי נייר העמדה האירופאי, בערך אחד מכל חמישה מבוגרים סובל מירידה כלשהי בחוש הריח, ובערך 5% מאובדן מלא. השכיחות עולה מאוד עם הגיל.

רבים לא שמים לב לירידה הדרגתית, ומגלים אותה רק בבדיקה.

• אחרי זיהום נגיפי: אחרי הצטננות, שפעת או קורונה. בקורונה הנגיף פוגע בעיקר בתאים התומכים שבאפיתל הריח, ולא בתאי העצב עצמם.
• מחלות של האף והסינוסים: דלקת כרונית של הסינוסים, פוליפים באף. הריחות לא מגיעים לאפיתל הריח.
• פגיעת ראש: הסיבים הדקים של עצב הריח עוברים דרך הלוחית המנוקבת ויכולים להיקרע בחבטה.
• גיל: ירידה הדרגתית בחוש הריח היא חלק מההזדקנות.
• מחלות ניווניות של המוח: ירידה בריח יכולה להופיע שנים לפני תסמינים אחרים של מחלת פרקינסון או אלצהיימר.
• מולד: למשל בתסמונת קלמן (Kallmann syndrome), יחד עם עיכוב בהתבגרות המינית.
• חומרים רעילים, עישון וחלק מהתרופות.

אצל חלק מהאנשים לא נמצאת סיבה.

• לא מריחים, או מריחים חלש יותר.
• האוכל "בלי טעם", אבל מלוח, מתוק וחמוץ עדיין מורגשים.
• ריחות מוכרים נשמעים אחרת, לרוב מגעילים (פרוסמיה), במיוחד בתקופת ההחלמה אחרי זיהום נגיפי.
• ריחות שלא קיימים, כמו ריח שרוף.

לאובדן ריח יש גם השפעה רגשית: הוא קשור לירידה בהנאה מאוכל, ולפעמים לבדידות ולדיכאון.

• שיחה: מתי זה התחיל, אם זה היה פתאומי או הדרגתי, אחרי מחלה או מכה, האם האף סתום.
• בדיקה של האף, לפעמים עם אנדוסקופ (צינור דק עם מצלמה), כדי לחפש פוליפים או דלקת.
• בדיקת ריח מתוקפת: למשל עטים עם ריחות (Sniffin' Sticks) או חוברת "גרד והרח" (UPSIT). הן מודדות כמה הריח ירד, ומאפשרות לעקוב אחרי השיפור.
• הדמיה (CT של הסינוסים או MRI של המוח) לפי הצורך: למשל אחרי פגיעת ראש, כשהירידה בצד אחד, או כשיש סימנים נוירולוגיים.

אובדן טעם אמיתי

כשגם מתוק, מלוח וחמוץ לא מורגשים, הבעיה בטעם עצמו ולא בריח. זה הרבה פחות שכיח.

אף סתום

אצל אנשים עם נזלת או אלרגיה, הריח חוזר כשהאף נפתח.

ירידה הדרגתית עם הגיל

איטית, בשני הצדדים, בלי אירוע ברור.

תחילתה של מחלה ניוונית

ירידה בריח לצד סימנים אחרים, כמו רעד, איטיות או בעיות זיכרון.

גידול באזור קדמת הגולגולת

נדיר. לרוב בצד אחד, ולעיתים עם כאב ראש או שינויים בהתנהגות או בראייה.

אחרי זיהום נגיפי, אצל רבים הריח חוזר בהדרגה, לאורך חודשים ולפעמים שנה ויותר. אחרי קורונה רוב האנשים החלימו, אבל אצל חלקם הירידה נמשכה זמן רב.

אחרי פגיעת ראש הסיכוי לחזרה נמוך יותר. פרוסמיה בתקופת ההחלמה נחשבת לפעמים לסימן שהעצב מתחדש.