שיתוק בל Bell's palsy

שיתוק בל (Bell's palsy) הוא חולשה או שיתוק פתאומיים של חצי אחד של הפנים, בגלל פגיעה בעצב הפנים (VII). הפגיעה היא בעצב עצמו, בדרכו מחוץ לגזע המוח, ולכן כל חצי הפנים נחלש, כולל המצח.

השם "שיתוק בל" שמור למקרים שבהם לא נמצאה סיבה אחרת. זה הגורם השכיח ביותר לשיתוק פנים בצד אחד.

(הגדלה, נפתח בכרטיסייה חדשה)

בכל שנה חולים בערך 1 עד 4 אנשים מכל 10,000. זה יכול לקרות בכל גיל.

• סוכרת מעלה את הסיכון.
• גם הריון, בעיקר בשליש האחרון ובשבוע שאחרי הלידה.
• לפעמים זה מופיע אחרי זיהום של דרכי הנשימה העליונות.

הסיבה המדויקת לא ידועה. ההשערה המובילה היא דלקת ונפיחות של העצב בתוך התעלה הצרה שלו בעצם הרקתית. כשהעצב מתנפח בתוך תעלה גרמית צרה, הוא נלחץ ומפסיק להעביר אותות.

במחקרים נמצא נגיף ההרפס (herpes simplex מסוג 1) אצל חלק מהחולים, ולכן הוא חשוד כגורם, אבל זה לא הוכח. לא מצאנו מחקר שמראה שלעיסת מסטיק או רוח קרה גורמות לשיתוק בל.

(הגדלה, נפתח בכרטיסייה חדשה)

החולשה מופיעה בבת אחת או מתפתחת במהלך יום-יומיים, ומגיעה לשיא בתוך 72 שעות.

• חצי הפנים לא זז: המצח לא מתקמט, הגבה לא עולה, וזווית הפה צונחת.
• העין בצד הפגוע לא נסגרת עד הסוף. כשמנסים לסגור אותה, רואים את גלגל העין מתגלגל למעלה (תופעת בל).
• ריור, ואוכל או משקה שבורחים מצד הפה.
• שינוי בטעם בחלק הקדמי של הלשון באותו צד.
• רגישות לרעשים חזקים באוזן באותו צד (hyperacusis), כי גם השריר שמרכך רעשים באוזן התיכונה מקבל פקודות מעצב הפנים.
• כאב מאחורי האוזן, לפעמים יום או יומיים לפני השיתוק.
• ירידה בדמעות, או להפך, עין שדומעת כי הדמעות לא מתנקזות כרגיל.

האבחנה נעשית לפי הסיפור והבדיקה. אין בדיקה שמאשרת שיתוק בל. זו אבחנה של שלילה: קודם מוודאים שאין סיבה אחרת.

• בודקים את כל הפנים, כולל המצח. מצח שממשיך לזוז מכוון לבעיה במוח ולא בעצב.
• בודקים את האוזן ואת העור סביבה, לחפש שלפוחיות (רמזי האנט).
• בודקים את בלוטת הפרוטיד שליד האוזן, לחפש גוש.
• בודקים את שאר העצבים הקרניאליים, את הכוח והתחושה בגפיים ואת הדיבור.

לפי ההנחיות, כשהתמונה אופיינית לא צריך בדיקות דם או הדמיה באופן שגרתי. אם משהו לא מתאים, למשל התחלה הדרגתית או סימנים נוספים, צריך בירור נוסף.

שבץ

המצח בדרך כלל ממשיך לזוז, ולעיתים יש חולשה ביד או ברגל או קושי בדיבור. מצב חירום.

תסמונת רמזי האנט (שלבקת חוגרת של עצב הפנים)

שלפוחיות באוזן או בפה וכאב חזק באוזן, לפעמים עם ירידה בשמיעה או סחרחורת.

מחלת ליים

במקומות שבהם יש קרציות שמעבירות אותה. לפעמים פריחה, ולפעמים השיתוק בשני הצדדים.

גידול (בבלוטת הפרוטיד, או על עצב השמיעה)

החולשה מתפתחת לאט, במשך שבועות, או חוזרת שוב באותו צד. לפעמים גוש מתחת לאוזן או ירידה בשמיעה.

דלקת באוזן התיכונה

כאב באוזן וממצאים בבדיקת האוזן.

מחלות שפוגעות בכמה עצבים (למשל סרקואידוזיס או גיאן-בארה)

שיתוק בשני צדי הפנים, או פגיעה בעצבים נוספים.

חבלה בראש

הסיפור: מכה או שבר בעצם הרקתית.

ברוב המקרים השיפור מתחיל בתוך כשלושה שבועות, גם בלי טיפול. אצל רוב האנשים ההחלמה מלאה בתוך כמה חודשים.

בסקירת הניסויים, כ-72% מהחולים שלא קיבלו סטרואידים החלימו לגמרי, וכ-83% מאלה שקיבלו.

אצל מיעוט ההחלמה חלקית. אז יכולים להישאר חולשה, סינקינזיס (שרירים שמתכווצים יחד בלי כוונה, למשל העין נעצמת כשמחייכים) או "דמעות תנין" (דמעות בזמן אכילה), כי סיבים שצמחו מחדש הגיעו למקום הלא נכון.